אינטאראקטיבי

מאמרים והוצאה לאור

דף בית מאמרים העולם כללי אנחנו לא לבד

מאמרים אחרונים

מאמרים פופולריים

אנחנו לא לבד

לפניך קטעים נבחרים מתוך מאמר מקיף של פרופ' יעקב עובד, חבר פלמחים, יו"ר שעבר של ICSA האגודה הבינלאומית לחקר הקומונות, כפי שפורסם בעיתון "הקיבוץ".

אנחנו לא לבד!


גל אדיר של קומונות הציף את רחבי כדור הארץ במאה העשרים. ואף-על-פי-כן התנועה הקיבוצית עדיין שומרת על בכורה כתנועה הקומונלית הגדולה בעולם. קיצור תולדות
הקהילה השיתופית במאה העשרים.

השאיפה לחברה אידיאלית המתגשמת בקומונות, הינה תופעה המלווה את העולם המערבי שנים רבות, אולם מעולם לא הגיעה להיקף ותפוצה כמו במאה ה-20. במאה הזאת מיליוני בני
אדם ברחבי העולם התנסו בחיי קומונה למיניהם, חלקם מתוך רצון וחלקם בכפייה שלטונית.
רובם למשך פרק זמן קצר ומיעוטם לכל ימי חייהם. מוצאם החברתי של המתנסים היה מגוון:
היו בהם איכרים דלים וגם בני מעמדות ביניים אמידים, אינטלקטואלים, אידיאליסטים, אנשי חזון, מבקשי דרך ואסקפיסטים.



היתה זו המאה העשירה ביותר בקומונות. מאז שנותיה הראשונות התקיימו בה ברציפות
תנועות קומונליות מגוונות. לא היה עשור אחד שלא התקיימו והופיעו בו קומונות חדשות.
ואם במאות הקודמות הגילויים הקומונליים היו מוגבלים לקהילות בודדות ומסוגרות, בעיקר
בארה"ב, הרי שבמאה העשרים גלי קומונות רחבים פקדו ארצות רבות בכל היבשות, והותירו
רישומם על ציבורים גדולים.

סטאלין: מפרק בגסות
בראשית המאה ה-20 נמצאו קומונות בודדות, ילידות המאה ה-19, בפינות שונות של העולם
החדש, ביבשות אמריקה ובאוסטרליה. מייד לאחר פרוץ המהפכה ברוסיה צצו בו זמנית מאות
קומונות ברחבי המדינה. בשלב הראשון השלטון המהפכני נתן יד לקומונות, אם כי הסתייג
מאופיין הספונטני-אנארכי.

בראשית שנות ה-20 נמנו ברחבי רוסיה כ-3000 קומונות, שצמחו בעיקר מתוך התלכדויות
ספונטניות של חוגי פועלים ואיכרים. אולם כשהחלה "המדיניות

הכלכלית החדשה" הסתמנה נסיגה של השלטון מהיחס הסובלני כלפיהן. ההנהגה המדינית בלמה
במכוון את התפתחות הקומונות הקיימות ומנעה ייסוד חדשות.

האבטלה בערים פחתה וכך הלך ונעלם התמריץ לעבוד ללא שכר בקומונות, בקרב החוגים
שהונעו לכך ממניעים כלכליים. כתוצאה מכך פחת מספר הקומונות בין

1921 ל-1925 לכדי מחצית. בין 1925 ל-1926 חל שינוי במדיניות הכלכלית ושוב עלה מספר
הקומונות. אולם עלייה זו נבלמה באופן דראסטי ב-1930, בגלל מדיניות הקולקטיביזציה
הכפויה של סטאלין. אלה שחיו בקומונות חויבו לעבור לשיטת הקולחוז, שחיסלה את היסודות
השיתופיים הוולונטאריים שלהן, וקומונות רבות פורקו בגסות.

בפלשתינה כמו בגרמניה
באותה תקופה, שנות ה-20, נוסדו שתי תנועות קומונליות שגילו יציבות והתקיימו במשך כל
שנות המאה ה-20. ב-1920 קמה בגרמניה קומונת ה"ברודרהוף", שמייסדיה היו צעירים
נוצרים אנאבפטיסטים.
הקומונה התקיימה בגרמניה עד תקופת השלטון הנאצי ב-1937 גורשה ועברה לאנגליה, אך בימי
מלחמת העולם השנייה נאלצה לנטוש אותה בשל העוינות כלפי אוכלוסייתה הגרמנית והיגרה
לפראגוואי.
משנות ה-50 ואילך העתיקה תנועת הברודרהוף את יישוביה לארה"ב ובריטניה, תוך שמירה
קפדנית על אורח חיים קומונלי. בשלהי המאה ה-20 תנועה זו מונה כ-2500 נפשות ב-7 קומונות,
יציבות ומשגשגות מבחינה כלכלית וחברתית.

במחצית שנות ה-20 הונח היסוד להקמת התנועות הקיבוציות בארץ-ישראל, לאחר שב-1910
נוסדה הקבוצה הראשונה, דגניה, ובעקבותיה הופיעו קבוצות שיתופיות נוספות.
התנועה הקיבוצית התקיימה במשך כל שנות המאה ה-20 והגיעה בשלהי המאה ל-125,000 נפש ב-277 יישובים. מייסדיה היו צעירים יהודים אידיאליסטים, שהונעו להקים קומונות חקלאיות בהשראת מניעים לאומיים וחזון ציוני סוציאליסטי, שעיקרו: יצירת מעמד עובדים יהודי והקמת חברה חדשה על יסודות של צדק חברתי, בנסיבות ההיסטוריות של תחיית הלאומיות היהודית המודרנית.
חזון זה הניע את המייסדים להקים קומונות גדולות ולהשתלב במפעלי התשתית בחברה החדשה הנבנית בארץ ישראל (אז "פלשתינה").
התנועה הקיבוצית מילאה תפקיד מרכזי בחיים הפוליטיים והתרבותיים של היישוב היהודי בארץ ישראל, וכך גם בשנים הראשונות להקמת מדינת ישראל.

מלחמת האזרחים בספרד
במחצית השנייה של שנות ה-30 גאו שני גלים רחבי היקף של קהילות שיתופיות. ב-19 ביולי1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, החלה בה גם מהפכה חברתית. בכמה מאזורי
הרפובליקה הופיעו התארגנויות שיתופיות בכפרים שכונו "קולקטיבידדס" ופעיליהם היו אנארכיסטים.

חורף 1936-37 היה שיאו של תהליך זה ומספרם של הקולקטיבים החקלאיים הגיע אז לכאלפיים, בהם חיו כמיליון אזרחים. היתה זו תופעה מרשימה בהיקפה.

הקולקטיבידדס היו לא רק מפעל כלכלי, כי אם גם שאיפה להקמת חברה חדשה.
אחד הביטויים לכך היה ביטול השימוש בכסף.

בקומונות אלה הונהגה משכורת משפחתית, כצעד פרוגרמטי למימוש העיקרון "לכל אחד לפי צרכיו".
עד מהרה התברר כי מכשולים רבים נערמו על דרכם של הקולקטיבים. המפלגות הפוליטיות שהרכיבו את הקואליציה הממשלתית ברפובליקה לא גילו אהדה כלפיהם.

במקביל, לאחר שנת קיום אחת בלבד, החלו להיראות גם סימני התרופפות פנימית בקומונות עצמן.
במרביתן התהוו דרגות שכר. גובה השכר נקבע על-פי התועלת החברתית ולפי המקצוע והתפקיד.
התהוו גם פערים בין קולקטיבים עניים ועשירים. ככל שהקהילות החזיקו מעמד זמן ממושך יותר,
כך התרחקה המציאות מחזונם של המייסדים.

באותה תקופה, בחלק אחר לגמרי של העולם במקסיקו, הוקמה תשתית ליישובים חקלאיים שיתופיים. ב-1936 הגיע מספרם הכולל של "האחידו הקולקטיבי" ל-800.
הקווים האופייניים להם היו: אדמה בבעלות משותפת ומעובדת במשותף, הון הנצבר ונמצא בפיקוח הקומונה, חברים המעמידים את עצמם לרשות הקומונה לצורכי עבודה בייצור בהתאם
לגילם וליכולתם, ואגודה המספקת שירותים חברתיים ושירותי רווחה. היתה לקומונות אלה תקופת עדנה קצרה, אך הן נקלעו למשבר כרוני ממנו לא הצליחו להיחלץ.
בשנות השבעים התפרקו הקומונות האחרונות במקסיקו.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו חיפושי דרך קומונליים בפינות שונות של העולם.
באירופה המשתקמת התהוו קבוצות שיתופיות מסוגים שונים: קומונות הופיעו בהולנד,
בבריטניה, בגרמניה, במדינות סקנדינביה ובצרפת.
אך הריכוז הגדול ביותר של קומונות באותה תקופה נמצא בארה"ב.
היו שם המושבות הוותיקות של ההוטרים וכן כמה קומונות שנוסדו בשנות ה-03 והצליחו לשרוד בשנות המלחמה. לאחר המלחמה הופיעו בארה"ב קומונות חדשות, שהיו ברובן פאציפיסטיות.

מהפכת התרבות בסין
בשנות ה-50 החלה התעוררות קומונלית גם ביבשת אסיה. בקיץ 1958 הופיעו אלפי קומונות בסין, היקפן היה גדול ואופיין היה שונה מכל מה שצמח במערב, בהיותן יזומות על-פי מדיניות שלטונית.

הן מהוות לפיכך פרק מיוחד בתולדות הקומונות המודרניות. ההחלטה להקימן התקבלה בהנהגת המפלגה הקומו- ניסטית הסינית ביוזמתו של מאו צה-טונג.
המטרה היתה לקדם ב- "זינוק גדול קדימה" את הגשמת הקומוניזם בקרב מיליוני איכרים, ולאפשר גיוס המונים למיבצעי תשתית ופיתוח. עד סוף 1958 הוקמו בסין כ-42,000 קומונות עממיות,
ובהן מאות אלפי איכרים שהועסקו בחקלאות, תעשייה, מסחר, חינוך ועבודות ציבוריות.
בתקופת "מהפכת התרבות" היה נסיון לחזק את השיתופיות, אך ללא הצלחה.

לאחר מכן הקומונליות החלה להיחלש, עד להיעלמותה המוחלטת באמצע שנות השבעים.
בשנת 8591 נוסדה תנועת קומונות גם ביפאן. מייסדה והמורה הרוחני שלה היה ימאגישי קאי, חוואי מגדל עופות במחוז אוסאקה, שעיצב השקפת עולם שהיתה בה תערובת של מארקסיזם, אנארכיזם ופילוסופיה סינית.

תנועה זו גילתה כושר התפתחות והצלחה כלכלית, ובשנות ה-90 נמנו בה כ-5000 חברים בקומונות הפזורית ביפאן, קוריאה, שווייץ, גרמניה,תאילנד, אוסטרליה, ברזיל וארה"ב.
כדי להצטרף לתנועה זו יש לעבור סמינרים, שבהם מוקנית התורה המאפשרת לחיות בקומונה.
לאחר מכן כל מצטרף מוסר את כל נכסיו לקומונה, ובתמורה מבטיחה לו הקומונה סיפוק כל צרכיו וכן ביטחון סוציאלי לכל ימי חייו.

הגל הגדול והמשמעותי ביותר בתולדות הקומונות במאה ה-20 החל בשנות ה-60 בארה"ב.
השפעתו חרגה עד מהרה מגבולות מדינה זו ופשטה על פני מדינות אירופה, אסיה, אוסטרליה וניו זילנד, וסימנה את תחילת הגלובליזציה של הקומונליות המודרנית. ראשיתו של גל זה
בתנועות המחאה של צעירים וסטודנטים בארה"ב ובאירופה. המבטאים הטיפוסיים של תרבות זו היו ה"היפיס".

חלק ניכר מהם ביטא את מחאתו ואת שאיפתו ליצור חברה אלטרנטיבית על-ידי הקמת קומונות.
האתוס הבסיסי של קומונות אלו היה פתיחות, כל אחד היה יכול להצטרף. מעריכים כי ב-1971 היו בארה"ב כאלף קומונות כפריות וכ-200 קומונות עירוניות. מרבית הקומונות של שנות ה-06,
הן הכפריות והן העירוניות, היו קצרות-ימים ונעלמו לאחר שנה-שנתיים.

הן כללו לא רק אידיאליסטים, כי אם גם אנשי שוליים שנשרו ממעגלי הפעילות בחברה הכללית וחיפשו בהן מקלט. המצטרפים באו מרקע וממניעים שונים ולא הצליחו להשיג הסכמות על נורמות
לאורחות החיים. דוגמה לכך היא ההתלבטות ביחס לשימוש בסמים ולמתירנות המינית, שהונהגה תחילה ונדחו לאחר זמן מה. ככלל ניתן לומר, כי לקומונות אלו לא היתה אידיאולוגיה ברורה,
שיכלה לתת להן בסיס אמונתי יציב, ולא היתה להן השקפה תיאורטית ומעשית על הדרכים לארגן חברה אלטרנטיבית. אין זה מפתיע אפוא, שמרבית הקומונות שהוקמו על-ידי בני הדור הזה התפרקו
לאחר זמן קצר.

משפחת מאנסון והארי קרישנה

 

בשנות ה-60 המאוחרות החלו גם חיפושי משמעות רוחנית בקרב צעירים רבים, ובעקבותיהם התהוו עשרות קומוניות דתיות חדשות.
בצידן של קומונות אלה הופיעה תסיסה רחבה של צעירים שכונו Jesus Freaks ואשר הקיפה עשרות אלפים בחוף המערבי בשנים 1967-8. בתסיסה הזאת התהוו גם תנועות קומונליות שגילו
כושר קיום ממושך.

אין להתעלם גם מהגילויים המחרידים של אלימות ופשע בכמה קבוצות שחיו כקומונות.
"משפחת מאנסון" שהיתה מעורבת ברצח וכת ה- People's Temple שאנשיה התאבדו בג'ונסטאון שבגויאנה הן רק שתי דוגמאות נודעות. גם קומונות אחרות היו מעורבות בפרשות שעוררו איבה
ומחלוקת והתנכלויות רבות מצד החברה החיצונית.

היו משפטים נגד קומונות בהם הועלו האשמות בשטיפת-מוח וחטיפות, הפקרות מינית וניצול ילדים. תופעות אלו הטילו במשך זמן מה סטיגמה על המונח קומונה. בחלק ניכר מהמשפטים
הופרכו ההאשמות והתביעות הוסרו, אך הסטיגמה נשארה.

במקביל לתסיסה של צעירי ההיפיס, החלו בשנות ה-60 חיפושים רוחניים אחר משמעויות
מיסטיות, שהולידו כיתות בעלות זיקה לדתות המזרח. הרקע לכך היו ההקלות שניתנו ב-1965 בחוקי ההגירה בארה"ב למהגרים מהמזרח. בעקבותיהן התרחב זרם המהגרים,
שהביא עימו כמה אנשי דת כריזמטיים, שהצליחו לקבץ סביבם תוך זמן קצר כיתות של חסידים. התנועה המפורסמת מסוג זה היתה "הארי קרישנה".

ראשיתה ב-1965, עם בואו של המייסד מכלכותא לניו-יורק. במשך העשור הראשון לקיומה במערב היא הפכה לתנועה עולמית, שהקיפה כמה אלפי מאמינים. הגרעין המרכזי שלה חי חיי
קומונה בערים וביישובים כפריים. לאחר מות מייסדה ב-1977 פקדו את התנועה משברי הנהגה.
בשנים אלו התפתחו גם מגמות פירוק, בגלל המאבקים על ההנהגה והיתה התקבצות סביב גורוס,
שהובילו לפילוגים ולהידרדרות מתמשכת.


Members of Damanhur community, Italy (with thanks to Prof. Yaacov Oved)

רייגן ותאצ'ר מנסים לבלום

בשנות ה-70 התפשטו במהירות הקומונות בארה"ב ובמדינות רבות בעולם.
השורשים הפילוסופיים והמקורות הרוחניים שלהן הסחעפו והתגוונו, בהקיפם עולמות שונים ומרוחקים, מאנארכיזם ועד בודהיזם. התפשטות הקומונות בעולם בשנים אלו קשורה גם עם
התפתחותם המהירה של אמצעי התקשורת.
מאורעות מקומיים קיבלו תהודה רחבה והועברו לאזורים מרוחקים. דוגמה בולטת לכך היא התפשטות גל הקומונות באוסטרליה, בה התקיים בשנת 1973 "פסטיבל אקווא- ריוס" בהשתתפות
כ-10,000 צעירים.
בעקבותיו הופיעו יוזמות רבות לכונן קומונות, החל מקומונות עירוניות קטנות ועד לקהילות קומונליות טריטוריאליות, ששקדו לטפח תאים שיתופיים עם אורח חיים אקולוגי וטכנולוגיה
אלטרנטיבית. בשנים האחרונות עשרות אלפי אוסטרלים מעורבים בתנועה לאורח חיים אלטרנטיבי, אולם רק חלק קטן מהם חיים עדיין בקומונות.

בשנות ה-70 הופיעו גם בבריטניה וביבשת אירופה קומונות מסוגים שונים, המקבילות לקומונות בארה"'ב. היו אלה שנות ההתבססות של הקומונות המודרניות לזרמיהן השונים ושנות השיגשוג
של הקומונליות ברחבי העולם.
אולם לא עברו אלא שנים אחדות, ובתנועת הקומונות החלה הדעיכה, השינוי החל בשנות ה-80, שנות הרייגניזם בארה"ב, התאצ'ריזם באנגליה וקריסת הקומוניזם במזרח אירופה, שיצרו אקלים
שמרני אנטי-אוטופי.
אולם למרות האווירה הכללית המתנכרת והעוינת בשנות ה-80, קומונות ותיקות המשיכו להתקיים וחדשות הופיעו בפרוס העשור האחרון של המאה ה-20. יתר על כן, סקירה גלובלית מראה כי
בשנים אלה פזורות ברחבי העולם אלפי קהילות שיתופיות, במגוון אמונות וצורות-שיתוף רחב יותר משהיה אי פעם בעבר.

מרבית הקומונות של שנות ה-90 שונות מקודמותיהן, פחת בהן היסוד האוטופיסטי וגברה הגישה הפרגמטית-ריאליסטית. ריאליזם זה נותן להן יציבות גדולה יותר ופותח ערוצי קשר עם הסביבה
החיצונית.
בתנועה הקיבוצית בישראל מתחולל מאבק פנימי חריף בין חסידי השינויים לצורך הסתגלות לעולם החיצוני, בתפיסה שמקורה באי-אמון ביכולת לקיים חיי קומונה, לבין נאמני הקומונה,
המחפשים דרכים לאמץ את לקחי הזמן החדש לצורך ביסוס היסודות הקומונליים.
נראה כי למרות השינויים והפלורליזם בצורות השיתוף, התנועה הקיבוצית עודנה שומרת על בכורה כתנועה הקומונלית החילונית הגדולה ביותר בשלהי המאה ה-20.

חזון חברתי או אמונה דתית

נסקר כאן מגוון הקומונות שהתקיימו לאורך המאה ה-20 עד הגיען אל סף האלף השלישי.
רבות מהן התקיימו קיום איזוטרי קצר ימים. רק מיעוט קטן מתוכן האריכו ימים והיו אף כאלה, כמו ההוטרים, הברודרהוף והתנועה הקיבוצית, שמאחוריהן היסטוריה של קיום מאז
ראשית המאה.
יש שעברו את הדרך הארוכה ללא שינויים, אולם רוב הקומונות התנסו בשינויים משמעותיים במהלך ההיסטוריה, אם כי בדרך כלל נשארו נאמנות לעקרונות של שיתוף כלכלי ורוחני.
תולדות הקומונות נושאות בחובן פרשות חיים מרתקות של אידיאליסטים ומתקני עולם.
מבין מיליוני האנשים שהתנסו בחיים הקומונליים, עשרות אלפים עודם חיים וחלקם ממשיכים לקיים אורחות חיי קומונה עד היום.
ייאמר לבסוף, כי במבט כולל מתגלה ההיקף המצומצם של חברי הקומונות לסוגיהן השונים,
שכן גם בתקופות הגיאות של התנועות הקומונליות הן לא היו יותר מאשר תאים קטנים ומבודדים בתוך החברה הכללית.
בהתחשב בזאת יש מקום לשאול, האם ניתן להצביע על תרומה כלל אנושית לנסיון הקומונות מעבר לחוגים שחיו בהן? התשובה אינה חד-משמעית ויש מקום לעשות מאזן.
בצד החובה ייאמר, כי אכן ההיקף המצומצם וההתבדלות המאפיינים את הקומונות מגבילים את התרומה הכלל-חברתית.
אך לזכותן ייאמר כי נסיון הקומונות ואורחות החיים שלהן היוו ומהווים מעבדות חברתיות,
שבהן נבחנה באורח מציאותי האפשרית של בני אדם לחיות בשותפות, בקהילות וולונטאריות ללא קניין פרטי.

ההישגים שלהן איפשרו לגלות דרכים לחיי יחד, וכישלונותיהן הצביעו על המגבלות בחיים אלה. נסיונן מגלה כי אין זו דרך להמונים וכי תנאי יסודי ליציבות התאים החברתיים
האלטרנטיביים היא אמונה דתית, חזון חברתי או לאומי המעניקים תוכן ומשמעות למאמץ ההישרדות של אורח החיים הייחודי.
יחד עם זאת, הרציפות בהופעת תנועות קומונליות לאורך כל שנות המאה ה-20, יעדר הרתיעה מכישלונותיהן של קומונות קודמות ומקריסת המשטרים הקומוניסטים שהתיימרו לכונן חברה
חדשה באמצעים שלטוניים, מצביעים על הצורך האנושי העמוק, לחפש ללא ליאות דרכים לחיי שותפות בקהילות וולונטריות, ועל הפוטנציאל הבלתי-נדלה להגשמת האוטופיה הזאת בתנאי
החברה המודרנית גם לקראת המילניום השלישי.